פרשת בחקותי: "ושממו עליה איבכם"

"ושממו עליה איבכם"

"והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה" (כו,לב).

וזו לשון רש"י "זו מידה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצכם שתהא שוממת מיושביה" (שם).

וזו לשון הרמב"ן "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" (סוף פס' טז).

פסוק זה נמצא לקראת סוף הקללות אשר

יחולו על עם ישראל אם לא ישמעו בקול ה' וילכו עמו בקרי.

צריך עיון מה מקומה של הבטחה זו בתוך כל הקללות!

נלע"ד בעזה"י להסביר, שבתוך כל הקללות התורה נותנת פתח הצלה, נקודת אור, על מנת שבני ישראל לא יתיאשו בתוך הגלות הקשה.

אבל עדיין צריך לברר מדוע זו מידה כל כך טובה, מה הנחמה הגדולה בכך, שאף אומה לא תצליח לשבת בארץ ישראל?!

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

העובדה שארץ ישראל תישאר שממה אף על גב שהאומות ינסו ליישבה הינה הוכחה מעולה לכך, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. זו הוכחה במציאות, שגם היום אנו יכולים להציג אותה כלפי עצמנו וכלפי אומות העולם. זו הוכחה שבעלות עם ישראל על ארץ ישראל אינה תלויה בכיבושם של ישראל, שאם כן כאשר גלו ישראל היתה צריכה להתבטל בעלותם והארץ היתה נותנת פירותיה לעם אחר, אלא מוכח כדברי רש"י בתחילת התורה "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (בראשית א,א).

הקב"ה לא עזב את עם ישראל

בנוסף לכך, זו גם הוכחה שהקב"ה לא עזב את עם ישראל ח"ו [כנגד הנצרות והאיסלם] ועם ישראל הוא העם הנבחר וארץ ישראל היא הארץ הנבחרת, ולכן הם שייכים זה לזו וממילא כאשר עם ישראל לא נמצא בארץ ישראל הארץ שוממה. אילו הקב"ה היה עוזב ח"ו את עם ישראל ובוחר בנצרות ובאיסלם ח"ו הרי שארץ ישראל היתה ניתנת להם כפי טענתם והיו הם מצליחים ליישב אותה כפי שניסו במשך מהלך ההיסטוריה, אבל ארץ ישראל נשארה נאמנה ונשארה שוממה כל זמן שהיו ישראל בגלות.

שני דברים אלו הם ברכה גדולה לעם ישראל, דבר שיחזק אותם במשך שנות הגלות. זו הוכחה ניצחת וגלויה שהארץ שייכת לעם ישראל ובסופו של דבר היא בודאי תחזור אליהם, וכמו כן זו הוכחה שהקב"ה לא עזב אותם, ובתוך כל הצרות שעוברים עליהם בגלות אל יטעו לחשוב ח"ו שהקב"ה עזב אותם אלא יש להם הוכחה חיה שהקב"ה לא עזבם.

"אין לך קץ מגולה מזה"

וזו לשון הגמרא בסנהדרין (צח.) "ואמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "אתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו), וזו לשון רש"י "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר".

מפסוקנו ישנה הוכחה נוספת לדברי הגמרא, שהרי משמע מפסוק זה שכל זמן שישראל גולים מעל אדמתם ארץ ישראל לא תתן פירותיה, ואם כן משמע, שרק כאשר ישראל יחזרו לארץ ישראל היא תתן פירותיה.

ומדוע הגמרא לא הביאה את פסוקנו והביאה רק פסוק מהנביא? אולי משום שפרק ל"ו ביחזקאל עוסק כולו בצורה מפורשת בגאולתם של ישראל, וישנה עדיפות לכך מאשר דיוק מפסוק בתורה.

סיבה נוספת - מפסוקנו לא משמע בצורה מוחלטת שכאשר ישראל יחזרו לארצם והארץ תפרח זו תהיה תחילתה של הגאולה, והיה מקום לחשוב שהגאולה עדיין לא החלה, לכן הוצרך ר' אבא ללמוד מהפסוקים בספר יחזקאל אשר מדברים על גאולת ישראל.

"ואם תלכו עמי קרי"

נלע"ד בעזה"י הסבר נוסף על מקומה של ברכה זו כאן. מהלך הפרשה מורכב מכך, שאם נלך עם הקב"ה בקרי אף הוא ילך אתנו בחמת קרי ויעניש אותנו וכן הלאה גלגל חוזר, ואחד העונשים האחרונים הוא גלות בני ישראל ואחר כך התורה כותבת שהארץ תשאר שוממה.

חז"ל פירשו שמשמעות "קרי" היא מלשון מקרה. רש"י פירש שהכוונה היא למציאות שבה בני ישראל יעשו את המצוות בצורה מקרית וארעית (רש"י כו,כא), והרמב"ם פירש בהלכות תענית ש"קרי" פירושו שבני ישראל יתלו את כל הצרות שבאות עליהם במקרה.

וזו לשון הרמב"ם "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו. אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי" (פ"א, הל"ג).

לפי הרמב"ם ישנו הסבר נוסף לשאלת מקומה של ההבטחה "ושממו עליה איבכם" בתוך פרשת כל העונשים. וכוונת התורה, שאת כל הצרות שיבואו על בני ישראל אם יחטאו יוכלו לתלות אותם במקרה ולא בהשגחה מאת ה', אך כאשר יגלו מארץ ישראל ויעברו השנים והיא תישאר שוממה אף על פי שינסו ליישב אותה, זה יוכיח לבני ישראל בהיותם בגלותם, שכל הצרות מאת ה' והבנה זו תהווה פתח לגאולה, כיון שברגע שיכירו שהכל מאת ה' יחזרו בתשובה. עיין בפרוש אוה"ח הקדוש (דברים ל,א-ב), שאכן, עקב הגלות, בני ישראל הכירו בחטאם והתחרטו עליו.

הוכחה נפלאה

דורנו זכה ב"ה לחזור לארץ ישראל ולהפריח שוממותיה. על ידי פריחת ארץ ישראל בשוב ישראל אליה ישנה הוכחה ניצחת לאמיתותם של דברי התורה, למעלת ישראל ולשייכות ארץ ישראל לעם ישראל.

עד עכשיו היה מקום לעיקשים שבכופרים לטעון, שהארץ התקלקלה ולכן לא נתנה פירותיה לשום אחד מן העמים אשר ניסו ליישבה, אבל כעת, שארץ ישראל נותנת פירותיה בצורה נפלאה לעם ישראל, מה יאמרו ואנה יפנו, בושה צריכה לכסות את פניהם!